Hithp.
Impf.
תִּתְנַקֵּם
Je 5:
9,
29
;
9:8
;
Pt.
תִתְנַקֵּם
ψ 8:3
;
44:17
;
avenge oneself
,
י׳
subj.
נַפְשִׁי בְּ׳ לֹא תִתְנַקֵּם
Je 5:
9,
29
;
9:8
; of Israel’s enemies
וּמִתְנַקֵּם אֹויֵב
ψ 8:3
;
44:17
.
•
נָקָם
S
5359
TWOT
1413a
GK
5934
n.m.
vengeance
;—
נ׳
Dt 32:35
+
14 times;
cstr.
נְקַם
Lv 26:25 Ju 16:2
8;—
1.
taken by God,
abs.
Ez 24:8
ψ 58:11
;
נ׳ בְּרִית
vengeance of the covenant
Lv 26:25
(
H
);
יֹום נקם
Is 34:
8;
61:2
;
63:4
;
בִּגְדֵי נ׳
Is 59:1
7;
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם
Dt 32:3
5;
לקח נ׳
Is 47:
3;
נ׳ יבוא
Is 35:
4;
c.
acc.
adversary
עשׂה נ׳
Mi 5:1
4;
c.
לְ
advers.
חשׁיב נ׳
Dt 32:4
1,
43
.
2.
Samson against Philistines,
נקם נ׳
Ju 16:2
8.
3.
enemies against Judah,
abs.
Ez 25:1
2,
15
; individual enemy
יום נ׳
Pr 6:3
4.
• נְקָמָה S 5360 TWOT 1413b GK 5935 n.f. vengeance ( on format. cf. Lag BN 143 ) ;— נ׳ Je 46:10 + 3 times; cstr. נִקְמַת Nu 31:2 + 7 times; sf. נִקְמָתִי Ez 25:14 + 7 times sfs. ; pl. נְקָמֹות Ju 11:36 + 5 times; נְקָמֹת 2 S 22:4 8;— 1. vengeance of God, abs. Ez 25:1 4; נקם נ׳ Je 51:3 6; דַּם נִקְמַת ψ 79:10 ; אֵל נְקָמֹות 94:1 (×2); עֵת נ׳ Je 51: 6; יֹום נ׳ Je 46:1 0; נ׳ יהוה 50:1 5, 28 ; 51:11 ; נ׳ הֵיכָלֹו 50:28 ; 51:11 ; c. בְּ of adversary, נתן נ׳ Ez 25:1 4, 17 ; עשׂה נ׳ Ez 25:1 7; c. מִן of adversary נתן נ׳ 2 S 4:8 עשׂה נ׳ Ju 11:3 6; נִקְמָֽתְךָ מֵהֶם Je 11:2 0; 20:12 ; c. לְ for whom נתן נ׳ 2 S 22:48 = ψ 18:48 . 2. of Israel and its chiefs נקם נ׳ מן Nu 31:2 ( P ); c. בְ׳ , נתן ני׳ Nu 31:3 ( P ) עשׂה נ׳ ψ 149:7 . 3. enemies of Israel abs. La 3:6 0; עשׂה בנקמה Ez 25:1 5; of Jeremiah לקח נ׳ מן Je 20:1 0.
•[נָקַע S 5361 TWOT 1414 GK 5936 ] vb. be [ severed , fig. ] alienated, estranged (cf. Arabic نَقَعَ ( naqa˓a ) split, rend, sacrifice RS Sem . i. 471 f.; 2d ed. 491 ; Ethiopic ˜˜˜
( naq˓a ) split up, open ( intrans. ) Di 647; NH נֶקַע cleft , Syriac ܢܶܩܥܳܐ ( neq˓o ) id. ) ;— Qal Pf. 3 fs. נָֽקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל Ez 23:18 my soul was estranged from her sister ( || יָקַע ), cf. v 2 2, 28 (both c. מִן ).
נָקַף
S
5362
TWOT
1415, 1416
GK
5937, 5938
]
vb.
strike off
(
NH strike, wound
, Aramaic
נְקַף
id.;
Arabic
نَقَفَ
(
naqafa
)
fregit
caput, ut cerebrum appareret;
Vulg.Ar.
snap
with the finger (
Dozy
ii, 716); Assyrian
naḳpu
prob.
=
mutilated;
Ethiopic
Vulg.Ar. Vulgar Arabic.